רש"י על במדבר ט״ז:ג׳

רש"י על במדבר ט״ז:א׳ » « רש"י על במדבר ט״ז:ד׳

1 שפתי חכמים פתח ↗

הרבה יותר מדאי כו'. תיקן בזה הרבה, פי' מלת רב שהוא שם כמו הרבה, והוסיף יותר מדאי שבזולת זה יתכן לומר שאותו הרבוי שלקחו הוא בראוי להם, וגם הוסיף מלת לקחתם מפני שמלת לכם לבדה אין לה מובן בלתי שמחובר לה מלת לקחתם. ומפני שהמחלוקת היתה על הלקיחה שלקח יותר מדאי לא על מה שיש בידם לכן אמר פה לקחתם לכם ולא מלת יש לכם. גם פירש מלת לכם לעצמכם, שבזולת זה יתכן שלקחו לחלק לאחרים. גם הוסיף מלת גדולה, מפני שמלת הרבה נופל על השפלות כמו על הגדולה והמעלה, לכן הוסיף מלת גדולה:

1 דברי דוד פתח ↗

רב לכם, הרבה יותר מדאי כו'. דל"ת שהרבה לקחו ואינו יותר מדאי אין נופל עליו אח"כ כי כל העדה כו' על מה הוא נותן טעם, אלא ע"כ שיותר מדאי ואינו מציווי הש"י אלא לעצמכם לקחתם בלי הסכמת הש"י:

1 גור אריה על במדבר פתח ↗

דבר גדול נטלתם וכו'. דאין לפרש 'יותר מדאי' כמו שכתב רש"י למעלה פסוק ג על "רב לכם", שלא יתכן לפרש על מי שהוא חולק על ה' 'יותר מדאי', דמשמע שאפשר שיהיו חולקים על ה' דבר מה. אבל למעלה פירש רש"י פסוק ג שפיר 'הרבה יותר מדאי', לפי שהיו מודים במלכות משה, ואמרו על אהרן שהכהונה שלו יותר מדאי:

2 שפתי חכמים פתח ↗

כולם שמעו דברים בסיני. כתב הרא"ם לא ידעתי למה לא פירש זה במלת קדושים תהיו, והתקדשתם והייתם קדושים, כי עם קדוש וגו'. ונ"ל דאל"כ יש לו להשיב כאן אעפ"י שהעדה היא קדושה אבל למשה ואהרן יש בהם קדושה יתירה שהם נביאים ושמעו הדבר מפי הקב"ה, ל"פ כלם שמעו וכו':

2 מזרחי פתח ↗

כלם קדושים כולם שמעו דברים מפי הגבורה בסיני. בתנחומא ולא ידעתי מדוע לא פירשו זה במלת קדושים תהיו והתקדשתם והייתם קדושים כי עם קדוש אתה ליי' אלהיך שכולם שוים בו אבל פירשו אותה על שמיעת הדבור מפי הגבורה שאין כלם שוים בו שמרע"ה שמע כל הדברות מפי הגבורה וישראל לא יוכלו לשמוע רק אנכי ולא יהיה:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה פתח ↗

420 רש"י במדבר טז, ג: "כולם קדושים - כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה", ובגו"א שם אות יב ביאר שהכוונה לדברות "אנכי" ו"לא יהיה לך", שאותם שמעו ישראל מפי הגבורה מכות כג:.

3 שפתי חכמים פתח ↗

אם לקחת כו' לא היה לך לברר כו'. נח"י וה"פ, אם לקחת אתה מלכות הוא כדין שאתה שמעת כל הדברות וכל העדה לא שמעו אלא אנכי ולא יהי' לך, אבל מ"מ לא היה לך לברר לאחיך כהונה דהא אחיך לא שמע יותר מכל העדה, וז"ש מדוע תתנשאו שניכם אתה ואהרן, והי' די בנשיאותך לבד אבל לא תפרש שכוונתו היה לחלוק גם על המלכות דהא לא מצינו בכל הפרשה מחלוקת כ"א על הכהונה לבד:

3 גור אריה פתח ↗

אם לקחת אתה מלכות. פירוש, הא דכתיב "ומדוע תתנשאו", דמשמע שגם היו חולקין על משה, ולא מצאנו זה בדברי משה, שהרי לא אמר רק "ובקשתם גם כהונה" פסוק י, ולא היו מבקשים מלכות, אלא כך פירושו; "ומדוע תתנשאו" שניכם, דאם לקחת אתה מלכות – לא היה לאהרן ליטול הכהונה. והשתא יתורץ לשון "תתנשאו", מאחר שאתם שני אחים, אין לשני אחים ליטול כל הגדולה:‎ואם תאמר, ואמאי לא היו חולקים על נשיאותו של משה. ויש לומר, דכל אומה ולשון צריכה שיהא להם מלך אחד שהוא נכנס ויוצא לפניהם, 'דבר אחד לדור ואין שני דברים לדור' סנהדרין ח. . ואף על גב שכולם קדושים, צריכים למלך. ומה שלא היו חולקים דמנא לן שיהא משה המלך, שמא אחר, דזה לא קשיא, דמאחר שצריך להם מלך, היה משה כמו אחר, ולפיכך אין לחלוק. אבל על הכהונה היו אומרים שאינה צריכה להם כלל:

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרוש על התורה פתח ↗

767 כמו שאמרו חכמים זבחים קב. שמשה רבינו היה נחשב למלך. ונאמר במדבר טז, ג "ויקהלו על משה ועל אהרן וגו' ומדוע תתנשאו על קהל ה'", ופירש רש"י שם "ומדוע תתנשאו - אם לקחת אתה מלכות, לא היה לך לברר לאחיך כהונה". ובגו"א שם אות יג רנב. כתב: "ואם תאמר, ואמאי לא היו קרח ועדתו חולקים על נשיאותו של משה. ויש לומר, דכל אומה ולשון צריכה שיהא להם מלך אחד שהוא נכנס ויוצא לפניהם... ואף על גב שכולם קדושים, צריכים למלך. ומה שלא היו חולקים דמנא לן שיהא משה המלך, שמא אחר. דזה לא קשיא, דמאחר שצריך להם מלך, היה משה כמו אחר, ולפיכך אין לחלוק. אבל על הכהונה היו אומרים שאינה צריכה להם כלל". ובגו"א שמות פ"ד אות יד עח. כתב: "וכן ענין משה שהיה מלך על ששים רבוא, והיה מתנשא על פרעה". ובדר"ח פ"א מט"ו שעב: כתב: "כי משה מלך היה". ובנצח ישראל פנ"ג תתלח. כתב: "משה היה מלך להם, והוא נחשב צורה לישראל, כמו מלך שנחשב צורה לעם. ולפיכך היה כל דבריו של משה במשפט, כמו המלך אשר נאמר עליו משלי כט, ד 'מלך במשפט יעמיד ארץ'". ושם פנ"ד תתמד. כתב: "על ידי משה רבינו עליו השלום, שהיה מלך ישראל, והמלך הוא אחד... היו אומה שלימה יחידה, שהרי המלך הוא אחד". וראה למעלה בהקדמה הערה 124.

1 רב לכם. הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדַּאי לְקַחְתֶּם לְעַצְמְכֶם גְּדֻלָּה:

2 כלם קדשים. כֻּלָּם שָׁמְעוּ דְבָרִים בְּסִינַי מִפִּי הַגְּבוּרָה:

3 ומדוע תתנשאו. אִם לָקַחְתָּ אַתָּה מַלְכוּת, לֹא הָיָה לְךָ לִבְרֹר לְאָחִיךָ כְּהֻנָּה, לֹא אַתֶּם לְבַדְּכֶם שְׁמַעְתֶּם בְּסִינַי "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ", כָּל הָעֵדָה שָׁמְעוּ שם:

1 מזרחי פתח ↗

רב לכם הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה. תקן בזה כמה ענינים פירש מלת רב שהוא שם כמו הרבה מפני שאינו נופל בה תואר ומתואר רק שם גם הוסיף בו יותר מדאי מפני שבזולת זה יתכן לומר שאותו הרבוי שלקח הוא כפי מה שהיה ראוי להם גם הוסיף מלת לקחתם מפני שמלת לכם לבדה אין מובן לה בלתי שתחובר עם מלה אחרת כגון לקחתם לכם או יש לכם וכיוצא בו ופה צריך לומר לקחתם לכם ולא יש לכם מפני שהמחלוקת היתה על הלקיחה שלקחו יותר מדאי לא על מה שיש בידם גם פירש מלת לכם לעצמכם מפני שאז תתפרש מלת לכם כאילו אמ' להיות לכם כי בזלת זה יתכן שלקחו בעבור שיחלקו לזולתם גם הוסיף מלת גדולה מפני שפי' הרבה נופל על השפלות כמו על הגדולה והמעלה:

1 רש"י על אסתר פתח ↗

וְיֵין מַלְכוּת רָב. הַרְבֵּה. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: שֶׁהִשְׁקָה אוֹתָם כָּל אֶחָד וְאֶחָד יַיִן שֶׁהוּא זָקֵן מִמֶּנּוּ:

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה רב לכם, הרבה, יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה. ע"כ. ואילו להלן ז, ד"ה רב לכם בני לוי מפרש רש"י, "דבר גדול אמרתי לכם" וכו'. וראה מה שכתבתי שם. פ' קרח תשמ"ו, תשמ"ח

2 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה כלם כו' ולא ידעתי כי' ואנכי לא ידעתי למה לא ידע הלא לק"מ דקדושי' תהיו והתקדשת' והייתם קדושי' אינם רק ציווין וכדפרש"י הוו פרושין מן העריות וקרא דכי עם קדוש אתה וגו' הוא בפרשת ראה והיה זמן רב אחר מחלוקת קרח וגם אין לפרש דהאי כלם קדושים הוא קדושים ממש ר"ל צדיקים דא"כ יש פתחון פה לחלק מנא להו דכל העדה כלם קדושים וצדיקים לכן פירשו רז"ל כלם שמעו כו' כנ"ל:

2 משכיל לדוד פתח ↗

כלם קדושים כלם שמעו וכו׳ כלומר שהקדוש ברוך הוא שלח לומר להם ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו׳ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. א״כ מכיון ששמענו בקולו הרי אנחנו כלנו ראוים לכהונה שהרי כך ייעד לנו ממלכת כהנים וכולי. א״כ כלנו נקראים כהנים וגוי קדוש:

2 הערות ומקורות על תפארת ישראל פתח ↗

כן הוא ברש"י במדבר טז, ג. ובגו"א שם אות יב כתב: "כולם שמעו בסיני. דאין לפרש כמשמעו, כמו ויקרא יא, מד 'והתקדשתם והייתם קדושים', דלא שייך לומר אחריו 'ומדוע תתנשאו על קהל ה", וכי בשביל שהם צדיקים וקדושים אין להתנשאות עליהם, דשמא יש אחר יותר חשוב וקדוש. אבל אם פירושו 'כולם שמעו בהר סיני 'אנכי' ו'לא יהיה לך', אם כן כל העדה במדרגה אחת, שהרי כולם שמעו מפי ה', ואין אנו צריכין לשום אחר שיהיה עומד בין ה' ובין ישראל, כי כל העדה שמעו 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה".

3 הערות ומקורות על תפארת ישראל פתח ↗

ולכך כאשר קרח חלק על כהונת אהרן רש"י במדבר טז, ג, הרי הוא חולק על דבר שהוא מחוייב המציאות, ולכך דינו בבליעה, וכפי שיתבאר בהמשך זה הפרק.

3 גור אריה על במדבר פתח ↗

התחילו לשחק. ואם תאמר, וקרח מה היה סבור, אם טלית של תכלת פטורה מן הציצית – שמא משה גם כן ישיב שהיא פטורה, ואין כאן מקום למחלוקת שלהם. ואם היה סובר קרח שהיא חייבת, ואם כן מנא לן להם סברא זאת, דאם יש סברא לחייב – אם כן שמא משה ישיב גם כן הסברא, ולא יהיה להם מקום לחלוק. ודוחק לומר שכבר שמעו ממשה שהיא פטורה חייבת, ובאו לחלוק על משה, שהרי היו שואלים אם היא חייבת או פטורה, ולא חלקו מיד. ויראה שלא היה קרח עיקר כוונתו על הטלית בלבד, אלא שהיה סבור שמשה ישיב שטלית שכולה תכלת פטורה, והיה רוצה להשיב אם כן אין צריכין אנו לכהן גדול, דכמו שטלית שכולה תכלת פטורה מן הציצית, הכי נמי "כל העדה כולם קדושים" פסוק ג, ואין אנו צריכין לכהן גדול:‎ונראה לומר, שלגמרי היה קרח מדמה אותם יחד, לפי שראה קרח כי שני אחים, משה ואהרן, האחד מיוחד בעבודת המקום בעד כל ישראל, והוא הכהן גדול, והוא מיישר מעשיהם של ישראל בעבודת המעשה, שהם הקרבנות. ומשה רבינו הוא היה שומע מפי הקדוש ברוך הוא התורה והמצות, ומלמד אותם לישראל. סוף סוף אהרן ממונה עיקרו על המעשה, ומשה על התלמוד. והיה קרח מביא זה ראיה שאין צריכין לשניהם, לא למעשה ולא לתלמוד. והביא ראיה מן טלית שכולה תכלת על אהרן, שהוא ממונה על המעשה, לפי שמצות ציצית גם כן נתנה לקיים כל המצות של הקדוש ברוך הוא, שנאמר לעיל טו, לט "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם". ואמר קרח טלית שכולה תכלת פטורה או חייבת, וסובר שיאמר פטורה אחר שכולה היא תכלת, אינה צריכה חוט אחר לקיים בו "וזכרתם ועשיתם את כל מצות ה'". הכי נמי כל ישראל כולם קדושים בעבודת הקדוש ברוך הוא, ואין אנו צריכין לכהן אחר גם כן, שעל ידו יהא מקוים עבודת המקום:‎וכנגד התלמוד היו מביאין מן 'בית מלא ספרים וכו", כלומר שכמו שבית מלא ספרים פטור מן המזוזה, לפי שהמזוזה צוה המקום לקבוע על מזוזות ביתינו, כמו שנאמר ר' דברים ו, ז-ט "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך ודברת בם בשבתך בביתך", כדי שיהיה האדם מדבר בדברי תורה תמיד. הרי כמו שנאמר בציצית "וזכרתם ועשיתם את כל מצות ה'", נאמר במזוזה "ושננתם לבניך ודברת בם וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", לומר שהציצית היא שגורם למצות המעשה, והמזוזה היא לקבוע בנו תלמוד תורה. ואם הבית מלא ספרים אין צריך למזוזה – הנה כל ישראל מלאים תורה וספרים, אין צריכין למזוזה. כלומר, שהם פטורים מאותו המלמד להם תורה, כי אינם צריכים שום אמצעי, שכולם חכמים ושמעו מפי הגבורה שמות כ, ב "אנכי" רש"י פסוק ג, ומה צריך לאמצעי. ומה שפירש רש"י שלא היו חולקין על משה רק על אהרן, על כרחך היו חולקים גם כן על משה, שהרי אמרו אליו על דבר זה לא נצטוית. אלא על נשיאותו לא היה חולק, אבל היה חולק על תורתו. וזה פשוט שהיה חולק על תורתו:‎ויש לפרש גם כן ששני הדברים היו על משה בלבד, והיו חולקים על המעשה, ועל התורה שהוא מלמד אותם לעשות. כלומר בשני חלקים – שהם התלמוד והמעשה – אין אנו צריכין למשה; אם לקבוע בנו מעשה לעשות התורה, אין אנו צריכין לו, כמו שהטלית שהיא כולה תכלת פטורה מן חוט ציצית המביא לידי מעשה. ואם לקבוע בנו תלמוד תורה, אין אנו צריכין, כשם שבית מלא ספרים אין צריך מזוזה לקבוע תלמוד תורה באדם. ופירוש זה נכון מאוד למבין יותר, כי אין ספק שמשה היה מיישר את ישראל בשני דברים אלו, בתורה ובמעשים. והיו סבורים הרשעים כי אינם צריכין לשום אמצעי להיישיר אותם בשני אלו דברים. ולפיכך הביאו ראיה מציצית ומזוזה:‎והשתא יתורץ קושיא גדולה, מנא ליהו לרז"ל תנחומא קרח אות ב ששאל קרח על בית מלא ספרים, והשתא ניחא, דמסתמא אחר שהיה שואל השאלה של טלית כדי לכפור על המצות המעשה, ממילא גם כן היה מביא המשל מן המזוזה על תלמוד תורה, שדין אחד להם, דלמה לא היה חולק על זה כמו על זה:

רש"י על במדבר ט״ז:א׳ » « רש"י על במדבר ט״ז:ד׳